כלב שהורס בבית – מפנים את הלעיסה, לא מבטלים אותה

רהיט הרוס הוא סימפטום. הסיבה נמצאת בשעות שלפניו.

כלב בריא לועס בין 30 ל-90 דקות ביום. אם אין לו על מה, הוא ימצא תחליף – ורגל שולחן, שטיח או דלת הם מועמדים מצוינים מבחינתו. הצעד הראשון הוא לזהות מתי ההרס מתרחש. הרס שקורה בעיקר בשעות שבהן הכלב לבד מצביע על מצוקה או שעמום; הרס שמתרחש דווקא כשאנחנו בבית מצביע לרוב על עודף אנרגיה או ניסיון להשיג תשומת לב; ולעיסה של חפצים קשים אצל גור בגיל 3–6 חודשים היא כמעט תמיד החלפת שיניים. הטיפול בנוי משלוש שכבות. שכבה ראשונה – פורקן: הליכה ארוכה, משחק זריקה או עבודת ריח קצרה לפני שיוצאים מהבית. עשר דקות של עבודת ריח מעייפות כלב יותר מחצי שעת ריצה. שכבה שנייה – חלופה חוקית: שניים-שלושה צעצועי לעיסה עמידים בסבב, אחד מהם ממולא בפינוקים או במזון קפוא, שנותן לכלב עיסוק של 20–40 דקות בדיוק בזמן הרגיש. שכבה שלישית – ניהול סביבה: מגבילים גישה לחדרים בעייתיים, מאחסנים נעליים, ובמקרים של גור או כלב חדש משתמשים בכלוב אילוף כמרחב בטוח ולא כעונש. אם ההרס מלווה ביללות, ריור מוגבר או ניסיונות בריחה מהדלת – מדובר כנראה בחרדת נטישה, ואז עובדים בהדרגה על יציאות קצרות שמתארכות, ומומלץ להיוועץ במאלף. בחירת הצעצוע חשובה: לכלב עם לסת חזקה בוחרים גומי טבעי עמיד בגודל שאינו נכנס שלם לפה, ולא צעצועים רכים שמתפרקים לחתיכות.

לקוחות עם כלב לועסן בוחרים בדרך כלל גם צעצועי לעיסה עמידים, עצמות ופינוקי לעיסה וכלוב אילוף לכלב.